הסיפור של משפחת לרנטל

רח’ נובומייסקה 4 (Nowomiejska)

(1879-2016)

סיפורה של משפחת לרנטל

רח׳ נובומייסקה 4 לודז׳

הקדמה:

סיפורה של משפחת לרנטל מתחיל בראשית המאה ה-19 בעיירה בשם אוז’ובל (Odrzwół) שבפולין.

כילד, שאהב לחטט בארונות של אבא ואמא, נתקלתי תמיד בקופסת בונבוניירה (קופסא מעוצבת ומכילה ממתקים) וידעתי שבקופסא הזו שמורים זיכרונותיו של אבא שלי. ליד קופסת הבונבונירה היה מונח תמיד אלבום תמונות ישנות וידעתי שאלה תמונות משפחתו של אבא.

אבא שלי, גוטמן לרנטל (Gutman Lerental) נפטר לפני 5 שנים (1.10.2011).

מותו של אבא, ופטירתה של אמא שנתיים קודם הביאו לשינוי בחיי. הבנתי עד כמה לא ידעתי את עברה של משפחתי, הבנתי עד כמה החמצתי על שלא שאלתי שאלות כשעוד ניתן היה את מי לשאול, והחלטתי על כן שעלי לפתוח את אותה קופסת הבונבוניירה ששכנה בארון.

סבא שלי, יהושע-יהודה לרנטל (Szyje Idel Lerental), בנם של סורה לבית שפיטלניק ומשה שמעון לרנטר (Sura Szpitalnic and Mojżesz Szimon Lerenter), נולד בשנת 1879 באודג’ובל, והתגורר בה עד ראשית המאה ה-20. 

סבתא שלי, ריבה ראוכלפד (Riwa Rauchfeld), ביתם של גיטל לבית סקולה וזלמן יצחק ראוכפלד (Gitel Sakola and Zalman Icchok Rauchfeld ), נולדה בשנת 1876 בנובה מייאסטו (Nowe Miasto) על נהר הפילצה (Pilicą) שבפולין. 

בתאריך 8.6.1898 באו השניים בברית הנישואין באודז’בול

בשנת 2012 ביקרתי לראשונה בארכיון המדינה בלודז’. שעות שישבתי בארכיון בניסיון למצוא מסמכים המתעדים את קורות משפחתי. אינני יכול לתאר לכם את עוצמת ההתרגשות כשנתקלתי בטופס סקר אוכלוסין שמתעד עבורי למעשה את כל משפחתו של אבי שהתגוררה תחת קורת גג אחת. 

ועל פי אותו סקר אוכלוסין:

שרה (סורה) לדרמן (לבית לרנטל) Sara (Sura) Lederman (nee Lerental)-.

נולדה ב-30.03.1901 בעיירה אודג’ובל והיתה ביתם הבכורה של סבא יהושע וסבתא רבקה.

ב- 28.5.1920 נישאה שרה ליהודה אידל לדרמן (Judka Idel Lederman) שנולד בשנת 1894 בעיירה אופוצנו (Opoczno) שבפולין.

לשניים נולדו 2 ילדים:

משה (מונק) לדרמן (Mojżesz (Monek) Lederman), יליד 7.5.1921 בעיר לודז’ (Łódź) שבפולין.

פאולינה (פולה) לדרמן (Paulina (Polea) Lederman), ילידת 15.1.1928 בלודז’. 

 

אחריה, על פי סדר לידתם:

מאשה (מאניה) לרנטל - Masza (Mania) Lerental, נולדה ב- 12.2.1903 באודג’בל ולא נישאה מעולם. 

 

זלדה (זושה) רוזנטל (לבית לרנטל) - (Zelda (zosza) Rozental (nee Lerental, נולדה ב-31.12.1906 בלודז’.

ב-1928 נישאת זלדה ליצחק רוזנטל (Icek Rozental) מהעיירה סטריקוב (Stryków) שבפולין. יצחק נפטר ב-2.9.1931 כתוצאה מדלקת ריאות שהתפתחה בשל שאיפת מחט עץ האורן.

לשניים נולדו 2 ילדים:

גוסטבה רוזנטל (Gustawa Rozental) שנולדה ב-23.9.1929 בלודז’.

יצחק אלעזר רוזנטל (Icchak Elazar Rozental) שנולד ב-24.10.1931 בלודז’. יצחק נקרא על שם אביו שנפטר כחודש לפני לידתו.

 

צילה (צ’שה) מרקל (לבית לרנטל) - Cyrla (Chesha) Markel (nee Lerental) נולדה ב- 20.01.1907 בלודז’. נישאה לאהרון מרקל (Aaron Markel) והיגרה לפלשתינה לפני המלחמה. בישראל נולדו להם 3 ילדים:

יהושע מרקל (Joshua Markel)

יעקב מרקל (Jakob Markel)

אסתר לאקוואה לבית מרקל (Ester Lacou nee Markel)

צילה מרקל לבית לרנטל נפטרה ב-15.8.1983 בישראל.

  

שמעון לרנטל (Szimon Lerental), נולד ב-5.7.1909 בלודז’ והיגר לפלשתינה  ב-1933. ב- 29.3.1934 נישא לשרה (אירנה) לבית קריסטק ( Lerental nee Krystek Sara (Irena)) שנולדה אף היא בלודז’ ב-20.10.1915. שמעון ושרה הכירו עוד בהיותם בלודז’. בישראל נולדו להם 2 ילדים:

יהודית קהן לבית לרנטל (Judit Kohan nee Lerental)

יהושע (שוקי) לרנטל (Joshua Lerental)

שמעון לרנטל נפטר בישראל ב-11.5.2000

  

פייבל לרנטל (Fajwel Lerental), נולד ב- 2.2.1911 בלודז’. ב- 20.1.1937 נושא פייבל לאישה את פולה (פסה) לרנטל לבית טייגר ( Pola (Pesa) Lerental-Tyger) שנולדה ב- 10.3.1912. לשניים לא נולדו ילדים.

 

גוטמן לרנטל, בן הזקונים, אבא שלי, שנולד ב- 30.6.1918 בלודז’.

 

סבא יהושע היה חייט. בבניין שבו התגוררו ברחוב נובומייסקה (Nowomiejska) 4 בלודז’, כנראה בחזית הרחוב, עמדה חנותו. (תמונה אישור ניהול עסק). ב-7.1.1935 סבא נפטר מדלקת ריאות, בגיל צעיר יחסית, ונקבר בבית הקברות בלודז’. בבית נותרה סבתא רבקה לבדה עם אבא שלי שהיה צעיר הילדים.

אחיו של אבא שלי -  שמעון ואחותו צילה (צ’שה) היגרו לפלשתינה לפני המלחמה וזכורים לי מפגשים רווי זיכרונות בשיחות שישי בערב כשנפגשו. מאותם שיחות למדתי שהחלטה משפחתית הביאה לכך שסבתא רבקה ואבא שלי היגרו לפלשתינה ב- 28.8.1935 מתוך כוונה לבחון את האפשרות לעליית יתר בני המשפחה לפלשתינה.

  

פתחתי את קופסת הבונבוניירה.

ריח הנייר הישן היה הדבר הראשון שהרגשתי.

צבעם הצהוב והדהוי של הניירות היה הדבר הבא שראיתי.

ופחדתי לגעת...

45 גלויות ומכתבים היו מונחים בקופסא. נושאים זיכרונות שבקשו להשתחרר.

  

4.4.1936

סבתא יקרה ואהובה שלי.

כמה שהייתי מאושרת מהמכתב שלך. קראתי אותו מספר רב של פעמים. אני יודעת כמה את מתגעגעת אלי ורוצה לראות אותי. זה המון זמן מאז שסבתא עזבה. כמה שהייתי רוצה לנסוע לפלשתינה. אם היו לי כנפיים בטח הייתי עפה.

בכדי לשכוח מהגעגועים אני לומדת המון וקוראת ספרים. עוד מעט יהיו חגים ואנוח.

שולחת ד"ש חם ומנשקת את סבתא חזק וחם ומאחלת חג שמח.

גוטמן היקר – תודה רבה דוד על כתבך. שמחה בכלל שאתה זוכר אותי. עכשיו אענה על שאלותיך –

אני כעת בכיתה ב’. שתדע שאני תמיד אזכור את כולכם.

אני אומרת שלום כי אני צריכה לעשות שיעורים.

נשיקות לכולם וד"ש חם לצ’שה – תגיד לה שאני זוכרת אותה על אף שבטח שכחה אותי.

פולה

  

3.6.1936

גוטמן היקר,

אני מאוד מצטער שלא עניתי מיד למכתבך. אתה שואל לגבי בה"ס – אז המצב מאוד גרוע. אני מפחד שהשנה אשאר כיתה. אם אכשל – אינני מתכוון ללכת יותר לבה"ס.

היום התחיל משפט לגבי הפוגרומים שהתרחשו ב- Odrzywol, Przysucha ו- Przytyk. 400 עדים, 11 עורכי דין והמשפט מתקיים ברדום (Radom).

מהעיתון של היום "פלאקס בלאט" (Fluks bllat) השכלתי שבמינסק מזוביצקי (Mińsk Mazowiecki) יהודי אחד משוגע ירה בוןאכמייסטר (מש״ק, מפקד שאינו קצין – ר.ל). אנשים מתנועת הדמוקרטיה הלאומית (Narodowa Demokracja) לא היו צריכים יותר מזה וקראו לאנשים לנקום ביהודים בגלל רצח הסמל והם עצמם נפצו חלונות בבתי היהודים. היהודים החלו לברוח והשאירו מאחור את כל רכושם. כ-5000 יהודים ברחו לוורשה. המשטרה לקחה המון יהודים לקאלושין (Kałuszyn – עיירה במחוז מינסק מזוביצקי בה התקיימה קהילה יהודית גדולה לפני פרוץ מלחמת העולם השניה – ר.ל) בקרון סגור רתום לסוס.

היום אמא היתה בארגון ציוני ושאלה לגבי שליחת כסף לפלשתינה. הם אמרו לה גשת לבנק פולני ולברר. בבנק אמרו לה שעל סבתא לגשת לקונסול הפולני בפלשתינה ולבקש אישור שהבת שלה מפרנסת אותה, שסבתא תלויה בה. ברגע שתקבלו את התעודה הזו – נעביר לכם כסף. כל דרך אחרת לא אפשרית. תכתוב איך סבתא מרגישה? איך המפעל שאתה עוד בו? איך מתקדמת בניית נמל תל אביב? תכתוב מה עם שביתת הערבים ומה עם ההגירה של היהודים לעבר הירדן?

אני שולח נשיקות ו- Przesyłam ukłony (ביטוי בפולנית המבטא ברכה אדיבה מאוד תוך קידה לנמען – ר.ל.) לכל המכרים.

מונק

נ.ב. – ביום שישי אשלח לך עיתונים.

 

6.9.1936

אמא יקרה ואח אהוב,

מדוע אתם לא כותבים לי? משפחת וורצך (Wurzek) קיבלה גלויה ובה מספרים להם כי פגשו באמא שנראית חולה ולא טוב. מדוע הייאוש? מדוע הבכי? מצבנו לא ישתנה בגלל הבכי....

חיבוקים, געגועים ונשיקות

מאניה

 

מכתב ללא תאריך

סבתא שלי יקרה,

מאוד שמחתי ממכתבך. אני תלמידה בכיתה ב’ ועלי לעבוד קשה כדי להתקבל לשנה הבאה. תכתבי לי איך את נראית? איך נראית פלשתינה? האם שקט שם? כולי תקווה שנתראה בפלשתינה.

מנשקת,

נכדתך פולושה (פאולינה – ר.ל)

 

27.11.1936

גוטמן היקר,

אין לך מושג כמה שמחתי שקבלתי את מכתבך והשכלתי שאתה עובד. בפולין יש כיום המון אנשים ללא עבודה.

אני יודע שעבודה במפעל היא לא קלה אבל אני בטוח שכשתתרגל לכך – תהייה מאושר.

מאוד התרגשתי מהמילים שכתבת – שאתה מרוויח כסף במו ידך ואתה לא תלוי באף אחד.

גוטמן היקר, אם שמעון היה יודע איך אמא שלי בכתה אני בטוח שלא היה כותב לה את המכתב שכתב. הוא כתב לאמא שהיא צריכה להתבייש ולשלוח קצת כסף לסבתא. לקנות פחות שוקולדים ולשלוח כסף. הוא כתב לה – "מכתבים את כותבת – אבל כסף את לא שולחת".כשאימוש קראה את זה היא התחילה לבכות ולא יכלה להרגע. אתה יכול להאמין לי גוטמן שאין יותר זמנים כמו פעם – שקנינו שוקולדים וסוכריות ומרמולדות. אין כבר טוב כל כך – אז אמא בכתה וחשבה איך לעזור לסבתא.

עכשיו אמא עובדת ובקושי חסכה 100 זלוטי שמאניה תשלח בשבת הקרובה.

שתדעו שפייבל מתחתן בקרוב.

איך נראה עכשיו המצב בארץ? מה עם ועדת פיל? (ועדת פיל שהוקמה ב-11.11.1936 והעלתה לראשונה את רעיון חלוקת ארץ ישראל בין 2 עמים כפתרון לסכסוך היהודי –ערבי – ר.ל)

ד"ש ונשיקות לכולם

מונק

 

בקופסה נמצאו 2 מכתבים שכתב אבא שלי. כנראה שכתב טיוטה והעתיק את תוכנם בצורה מסודרת ושלח. המכתבים לא נשאו תאריך - ר.ל. 

מונק היקר,

קיבלתי את מכתבך.

תמיד שמח שאתה זוכר אותי.

אתה שואל אם יש כאן כפור – אז כאן קצת קר, אבל לא כמו בפולין. המים לא קופאים כל כך מהר כמו בפולין. לגבי ועדת פיל – לא נעשה כלום בעניין. שמעתי שבלודז’ הרגו יהודי ושהיה פוגרום ב-3 מקומות.

כתוב לי מה שלומך? איך אתה לומד? איך אתה מסתדר? טוב לך?

אני מציע לך שתלמד טוב כי דרך לימודים חייך יקבלו משמעות אחרת. עכשיו אני מגלה איזו טעות עשיתי שלא למדתי. זה חסר לי...

גוטמן

 

בתי סלה היקרה והאהובה,

ילדה יקרה – אני שמחה שאני שומעת מספר מילים ממך ותודה רבה על מה ששלחת לי.

אמא

  

18.3.1937

אחצי’ק שלי.

אני לא מרגישה נוח שאתה כועס עלי. שוב הכל משתמע אחרת ממה שאני מתכוונת. הדברים מסתדרים אחרת ממה שאני רוצה. מה אעשה? זה מזלי וזה גורלי. בפעם הראשונה שהייתה לי הזדמנות פרצה המלחמה באביסניה (Abisynia) (מלחמה שהוביל מוסליני והתקיימה בין אטליה ואתיופיה בשנים 1935-1936 – ר.ל) וקצת פחדתי ורציתי להישאר ולהרוויח כסף. עכשיו אני לא מרוויחה כמו פעם ורוצה לבוא אבל יש מכשולים אחרים שעליהם אני לא יכולה להתגבר. יש לי כוח רצון כל כך חלש, אני לא יודעת מה להחליט. אני חיה בתקוה שבסתיו אצטרף אליכם.

זושה לא כותבת  לכם כי היא עצלנית. יש לה הרבה זמן פנוי היא כמעט ולא מרוויחה כסף.

חיבוקים, געגועים ונשיקות

מאניה

 

4.4.1937

גוטמן היקר,

אנא, אל תכעס שלא כתבתי זמן רב.

קיבלתי את מכתבך כשהייתי חולה. היתה לי דלקת גרון ואז יצאתי לרחוב לקנות עיתון וזה גרם לי לסיבוך והייתי חולה 4 שבועות. הרופא אמר שאני צריך לעבור ניתוח שקדים.

גוטמן היקר – היום יצא מורשה המטוס הראשון שטס ישירות לפלשתינה ונושא עליו מעטפות דואר אויר שהחותמות עליו יהיו גם בפולנית וגם בעברית. אני מבקש גוטמן שלא תגרום נזק למעטפה. שים את המעטפה הקטנה במעטפה גדולה יותר ושלח אלי בחזרה. שלח אלי כמה שיותר מהר. אני מאוד אעריך את זה.

תודה מראש.

תכתוב איך עבר חג הפסח.

מונק

(והמעטפה לא נשלחה חזרה למונק. נמצאה בקופסת הבונבוניירה של אבא – ר.ל)

  

מכתב ללא תאריך.

גוטמן,

אני שולחת 100 זלוטי. תדאג שלאמא יהיה מה לאכול, שהיא תראה טוב. שלא תדאג ושלא תשמע לשמעון המשוגע. אתה בטח יודע שהוא כתב שאמא גוססת מרעב, שאין לה מה לאכול ואני יושבת כאן ליד השולחן וכותבת לך וזה עולה לי בבריאות. הוא כתב לי שבחג הפסח לא היה לאמא מה לאכול!

שלח לי מידות גוף ואתפור לך משהו.

תכתוב לי מה אמא לובשת ומה היא צריכה.

צלמו את עצמכם ותשלחו לי.

סלה

  

3.8.1937

סבתא יקרה,

קיבלתי את מכתבך ואני מודה לך.

לפני זמן קצר חזרנו מחופשה ולא היה לי זמן לכתוב.

אני בריאה, אני בכיתה ג’ ואני מאחלת לך חג שמח.

פולה

  

25.9.1937

גוטמן אחי היקר ואמא אהובה,

... אני מושכת ומושכת את עניין הנסיעה לפלשתינה ויש לכך המון סיבות. אני מפחדת מאובדן פרנסה, הנסיעה עצמה תעלה לי המון כסף, צריך למלא המון ניירות ובמילים פשוטות – צריך להתאמץ. אולי אם זה לא היה עולה כל כך הרבה הייתי חושבת על הנסיעה יותר. זה אומר לסגור את העסק, להגיע לפלשתינה ולשכור דירה – והזמנים קשים ואני לא בטוחה....

אחי, שמתי לך במכתב קופון. אתה צריך לגשת לבית הדואר ולהחליף לבולי דואר – ככה לא תבזבז כסף על המכתבים שאתה שולח לנו. שלחתי לכם גם נקניק – לא שלחתי את כל ה-50 דקה (500 גרם - ר.ל) שאני שולחת תמיד כי לא היה בחנות יותר מזה. תכתוב לי האם הנקניק הזה טעים לכם. אני רוצה לכתוב לכם משהו ותביעו דעתכם... יולק (בהמשך המכתבים נודע לנו ששמו היה Julek Kaliński – ר.ל)  מנסה לבקש את ידי. ברור לי שהוא רוצה להתחתן איתי... אבל חשוב לי לדעת מה המשפחה חושבת? מה עלי לעשות?

מאניה

  

24.10.1937

גוטמן היקר.

שוב, מתנצלת שלקח לי זמן לענות. אני עובדת כל כך קשה. אתה לא יכול לדמיין לעצמך מה זו עונת החורף עבורי. רק שלחתי לכם נקניק. אמרתי ליולק שהוא יכול לחכות עם ההצעה עד אחרי החגים. הייתי גם בדואר וגיליתי שעל דברים ישנים שאשלח לא צריך לשלם מיסים. תנסה להצטייד בתעודה שמעידה על כך שאתם עניים ואז אוכל לשלוח לכם דברים. שרה רוצה שצ’שה תשלם מהכסף שלה לאמא 3 פונט ואח"כ אחזיר לה ואז אמא תוכל לקנות עבורכם מה שצריך....

Przesyłam ukłony

מאניה

  

16.1.1938

אמא אהובה ויקרה שלי,

מאוד התרגשתי מהמכתב שקיבלתי מאמא. במיוחד מהעובדה שאמא לא הבינה אותי כראוי.

לא פחדתי שלאמא הרצון לבקר אותנו. אני פשוט חושבת שזה קשה עבורה. באם אמא תרצה לבקר אותנו – אחשוב על כך בצורה רצינית. אני מאוד מבקשת שאמא לא תתגעגע אלינו או לנכדים שלה... שלחתי נקניק, אני לא רוצה שתהיו רעבים במיוחד גוטמן שגדל וחייב לאכול והוא מאוד רזה. אני רוצה שתוציאו כמה שפחות כסף. שגוטמן יכתוב האם המכנסים ששלחתי טובים עליו?

(המכתב כולו נכתב בגוף שלישי. כתיבה בפולנית בגוף שלישי נעשית מתוך מתן כבוד לנמען – ר.ל)

כמו תמיד מסיימת עם Przesyłam ukłony,

מאניה

  

17.5.1938

סבתא יקרה ואהובה.

כמה שמחתי שאמא הקריאה את מכתבך. כמה הייתי רוצה לראות אותך סבתא. אני כבר בכיתה ד’. הייתי רוצה לדעת מה דודה עושה? איך היא מרגישה? מה שלום גוטמן?

שולחת לכולם נשיקות.

Pa Pa, Całusów sto dwa (ביטוי מתחרז בפולנית שפירושו 102 נשיקות – ר.ל)

פאולינה (פולה)

 

26.7.1938

אח יקר,

איך אני יכולה לעזור לכם? מכתבך מה-19.7.1938 גרם לי לדיכאון עמוק. כתבתי לצ’שה שלא תיתן לאמא לרעוב. אתה כותב שאמא נעשתה חולה מגעגועים – מה אני יכולה לעשות? כתבתי שאם היא כל כך רוצה ומתגעגעת אז שתבוא לפה בחזרה, נקבל אותה בזרועות פתוחות ולא משנה כמה חרב דמוקלס תלויה מעל צווארנו "szabla demoklesa wisi nad głową"" (מקור הביטוי במיתולוגיה היוונית, משמש ביטוי לתיאור הרגשה של סכנה מתקרבת – ר.ל) למרות שאנחנו מרגישים את הסכנה אנחנו תמיד בבית  ותמיד יש איזו שהיא חתיכת לחם. דבר עם אמא בצורה רצינית ואעשה כל מה שצריך עד הגעתה.

נשיקות,

מאניה.

 

אמא יקרה ואהובה שלי,

אני פשוט לא יכולה לכתוב, כואב לי שהיית חולה. מה פרוש היו לך רגליים נפוחות? אם זה היה תלוי בי – היית יכולה להיות כאן... אני כל כך חסרת מנוחה, חסרת רוגע לגבי הכל...

ביתך,

סלה

 

המכתב השני שכתב אבי למונק כטיוטא:

מונק היקר,

קיבלתי מכתבך.

הייתי מאושר לשמוע כמה מילים. אתה שואל על סבתא – כרגע היא בריאה. למה היא היתה חולה – אתה תגלה במכתב לדודה מאניה. אני לא רוצה לכתוב על זה. צר לי מאוד.

מונק היקר. אני שמח שעלית לכיתה הבאה! תנסה לא לבזבז זמן על שטויות ותלמד טוב.

למה אתה כותב כל כך מעט? אתה לא כותב על עצמך. אתה עדיין צעיר? התבגרת? כתוב מה עם תוכניותיך לעתיד. אני מקבל את העיתונים שאתה שולח ואני מאוד מודה לך על כך.

אתה בטח קורא בעיתונים על מה שקורה כאן בפלשתינה. כשיהיה יותר טוב – אכתוב יותר.

פולושה היקרה, אני מופתע שאת לא כותבת לי כמה מילים. תכתבי לי איך את לומדת? האם עלית כיתה? האם את בסדר?

סבתא מאוד מתגעגעת. כתבי לה.

מה שלום גוטקה? (גוסטבה – ר.ל.)

גוטמן

  

מכתב ללא תאריך. 

גוטמן היקר,

לגבי נסיעת אמא – היא צריכה לקבל ויזה מהקונסוליה הפולנית בתל אביב. כשיהיה לה אישור כזה אקנה לה כרטיס לאוניה. עליכם להתאמץ. זה לוקח המון זמן ויש למלא הרבה ניירות.

לגבי המכתב לצ’שה – שאמא לא תהייה רעבה!!!  ...מתי?... מה זה אומר מתי? מתי רציתי שאמא תהייה רעבה? תמיד אמרתי שאל תבזבזו את הכסף על בזבוזים.

אני בחופשה, יורד גשם אז אני יושבת בבית.

שולחת לכם פטריות והוספתי כמה סוכריות. תגיד לי אם אתם אוהבים סוכריות כאלה כי הן מאוד זולות.

 

28.8.1938

דוד גוטמן היקר,

לדוד גוטמן אני יכולה לכתוב רק את האמת – שאין לי מה לכתוב. אני הולכת לבה"ס והתקבלתי לכיתה ד’.

לגבי גוסטבה דוד גוטמן – אני לא אכתוב לך כלום כי היא יכולה לכתוב בעצמה אבל לא בא לה. בדיוק אותו דבר גם דודה זלדה.

שתדע שאמא, מאניה, פלק ואשתו -דודה פולה, דאגו כשגילו שסבתא לא היתה בריאה. אני שולחת Przesyłam ukłony לכל המשפחה.

פאולינה (וחתמה את מכתבה באידיש ובעברית – ר.ל)

  

19.9.1938

גוטמן היקר,

מה קורה עם הניירת של אמא מהקונסוליה הפולנית בפלשתינה? אנחנו רוצים שהיא תבוא. יידע אותי מה אמרו בשגרירות.

סלה

  

23.9.1938

אמא יקרה,

אני מיואשת, כבר 7 שבועות שלא שמעתי ממכם. זה נכון שלא עניתי לכם על המכתב אבל שלחתי לכם כמה ימים קודם שוקולד ופטריות. 3 פעמים שלחתי לכם נקניק ועדיין לא קיבלתי כל תגובה. איך עוברים עליכם החגים? אני סקרנית מאוד לדעת איך החגים בארץ.

האם אמא כועסת עלי? האם זה בגלל שאמרתי לה לא לבוא לכאן? כרגע יש לי פרנסה, לבוא לפלשתינה זה אומר לאבד חצי ממה שיש לי. זה לא כל כך פשוט להחליט, כל העסק הזה באוויר...

מאניה

 

8.10.1938

אחי היקר.

החלטתי שאמא תבוא. אם היא מאוד רוצה לבוא – אז שתבוא. היכן אמא תגור – זו לא בעיה. שהיא תבחר – אצלי או אצל שרה. שאלוהים ייתן והזמנים יהיו רגועים יותר כי עברנו ימים נוראיים ודברים נוראיים בהתארגנות מלחמה... שאמא תהייה בנינו – פעם בפולין ופעם בפלשתינה.

מה אתך אח יקר? גם אתה רוצה לבוא לכאן? מה תוכניותך? הייתי רוצה עבורך שתבחר מקומות יותר טובים כמו אמריקה אבל מצד שני אין לך שם אף אחד, מהיכן תתחיל? אני לא יודעת עד כמה אתה רציני, עד כמה התבגרת. אתה עדיין ילד? או כבר מבוגר? לא יודעת עד כמה תוכל להתמודד בארץ זרה... הייתי עוזרת לך עד כמה שאני יכולה.

שאמא לא תכעס שאני לא שולחת נקניק. הדואר מסרב להעביר. הזמנים האלו לא לנצח, צריך רק סבלנות...

ד"ש לכולם,

מאניה

 

14.10.1938

אמא יקרה ואח אהוב,

אין אצלי חדש, עובדת כתמיד. בנוגע ליולק – הוא מאוד רוצה שנתחתן ביולי ואני מושכת את העניין למרות שכבר החלטתי להתחתן איתו. שמעון כתב לי מכתב שהוא מאוד נגד היחסים האלו. הנגד הזה ממש לא לעניין כי היחסים ביני ובין יולק נמשכים כבר שנה ורק עכשיו החלטתם להגיב ולהגיד לי לא??? עכשיו כבר החלטתי ושאלוהים יעזור לי ושלא אתחרט אחר כך.

ולשאלתך אח יקר, האם אגיע לפלשתינה? אני מופתעת עד כמה נאיבית שאלתך. האם אתה מכיר דרך להגיע לפלשתינה, לקחת משהו ולא לאבד משהו? אשמח לשמוע על כך.

בעוד מספר שבועות מגיעה לירושלים חברה של צ’שה, גב’ באומץ (Baumac). אני יכולה לשלוח לכם מעט דברים. האם כדאי ושווה לכם לנסוע לירושלים על מנת לקחת משם דברים?

.... אני מתנצלת שאני לא נותנת תשובות כתובות למה ששאלת אחי היקר, אני חוששת שבכתיבה הדברים עשויים לצאת שלא ברור....

שלכם כתמיד,

מאניה

  

16.11.1938

אח יקר.

קיבלתי בקשתך לשלוח לכם דברים. בדואר הודיעו לי שניתן לשלוח, אבל ללא אחריות כי בפלשתינה מלחמה. לצערי גם עברתי ברחבי העיר ולא מצאתי שום מקום שבו אני יכולה לקנות לכם משהו ולשלוח.

צ’שה כתבה שמוישלה פין דז שינק (Mojszeke Fin Dez Szenk) התגרש מאשתו. צריך לברר – אולי יקח את זושה לאישה עם הילדים? זה היה טוב אילו זה היה קורה.

Przesyłam ukłony

מאניה

 

12.12.1938 (מכתב שנשלח לצ’שה והיה בחבילת המכתבים הזו - ר.ל)

צ’שה היקרה,

אני יכולה רק לדמיין את הדאגה הרבה בגלל מחלת הבן (חלה בשיתוק ילדים – ר.ל). ממש דאגתי והתרגשתי.

אני ממש דואגת לאמא כי כבר מספר שבועות שלא קיבלתי גלויה. משמעון קיבלתי מכתב עם תמונות. ציפיתי שתכתבי לי איך את מסתדרת עם הכסף. שמעון כתב לי שגוטמן צריך ללמוד עברית ואנגלית, אני רוצה לעזור אבל לא יודעת מה מצבכם הכספי.

המצב כאן נרגע מעט אבל אני רואה כי אצלכם בארץ המצב קשה, לא טוב. אני קוראת כל בוקר את העיתונים בכאב לב ועם פחד על מה שקורה בפלשתינה.

שמעון כתבת לי "שירדת ברמה" בכל מה שקשור אלייך – לא מטפלת בעצמך, שאת מזניחה את עצמך ואני שואלת למה? אני לא מבינה אותך. אני ממליצה לך לא להישבר, לא להזניח, לא להיכנע, לדאוג לעצמך, להחזיק מעמד בכל הכוח. אף אחד חוץ מעצמך לא דואג לך. זושה למשל, עם כל מה שעברה בחייה – מתלבשת יפה, יוצאת להליכות ורק לאמא אין לה סבלנות לכתוב לה כמה מילים. לא מעט פעמים אני מתווכחת איתה ובוכה על גורלך. אני חושבת שהיא צריכה להוקיר לך תודה.

האם אמא סובלת מרעב? לא היית שורדת את זה.... בגלל זה שולחת כל שבועיים נקניק. אולי הפעם אשלח גם פטריות.

Przesyłam ukłony

מאניה

  

4.1.1939

קיבלתי את מכתבתכם לפני חג המולד והיתה לי המון המון עבודה. החורף מאוד קשה, קר כאן והיינו "חסרי הכרה" מרוב קור. הייתי מאוד תשושה ולא יכולתי להגיע למשרדי העירייה על מנת לקבל את האישור שאוכל לשלוח לכם מעיל דרך הדואר. זה מצריך הרבה ניירת והתערבות עו"ד. ללא עזרתו של יולק לא הייתי מצליחה לבד. אני שולחת לך מעיל ישן של פלק (פייבל – ר.ל) – עדות לכך שהצלחנו.

אני ממש בלחץ מהביקור של אמא בקונסוליה הפולנית בפלשתינה. שאלוהים ישמור אותי. מילה אחת מיותרת ושלא במקום –ואני הולכת למקום שלא חוזרים ממנו! ככה זה אצלנו עכשיו...

נשיקות,

מאניה

 

10.2.1939

אמא יקרה ואח אהוב,

אני מופתעת שאתם מתלוננים שאני לא כותבת מספיק. על כל מכתב שלכם – אני עונה מיד.

לגבי בואה של אמא לפה – שאמא תסגור עכשיו את הדירה שלכם ותעבור לצ’שה. אני מבינה שמבחינה כלכלית קשה לכם להחזיק בדירה.

אני כועסת עלייך לפעמים אמא, לגבי הגישה והיחס שלך לצ’שה. אף פעם לא היה לה (לצ’שה – ר.ל) מזל. אני מבינה שקשה לך ולא נעים לך אמא להיות אצל צ’שה בגלל מחלתו של הבן שלה אבל לא יקרה כלום אם כמה חודשים תעזרי לה. זה בדיוק כמו שמאשה צריכה לעבור ולסבול עם פלק. ואתה גוטמן – תעבור לשמעון – תברר אח יקר אם זה אפשרי.

אומרים שהמצב אצלנו לא ברור אבל גם אם תגיעו לכאן גם עם מכנס אחד – נדאג לך ולאמא. תשאירו הכל לצ’שה. אם אמא תבוא היא תגלה כי דודה הינדה אסתר (Hinda Ester) נפטרה. אמא שואלת עליה הרבה במכתבים שלה.

לגבי מה שכתבת לי על יולק – אתה צודק אח. הוא היה חולירע, היה כזה ונשאר כזה אבל אין לי משהו יותר טוב. אני מתפללת לזמנים טובים יותר. זה ששמעון כועס עלי זה לא באשמתי. אני שאלתי לגבי יולק לפני זמן רב והוא לא נתן לי תשובה ברורה. כל זמן שלא הייתי סגורה על זה ושום דבר טוב יותר לא מחכה לי ובלתי אפשרי שאבוא אליכם – אז החלטתי להתחתן איתו.

שלכם,

Przesyłam ukłony

מאניה

 

11.3.1939

אח יקר.

אמא כותבת שהיא רוצה לטייל – אין לי כסף לדברים הללו, אין לי כסף לבזבוזים. זה לוקסוס. אני עובדת מאוד קשה ולא מבינה למה אתם אומרים שלי קל יותר מאשר לכם. כמה שגרוע כאן – יש לי עבודה ואני מרוויחה כסף! מה קרה שפתאום אמא לא רוצה לבוא? היא מפחדת?

אני גם לא מבינה מה אמא כל כך רוצה לראות את הילדים והנכדים... הם לא שווים את זה. הם לא כותבים לה...

כתוב לי האם השמלץ הגיע (שמלץ הוא שומן בשר המשמש לטיגון או כממרח על לחם במטבח היהודי המסורתי. שימש תחליף כשר לחמאה – ר.ל). פחית אחת של שמלץ היא מאווז ופחית שניה היא מעוף שסלה עשתה לבד.

לגבי הספר ששמעון ביקש – אני לא שולחת. אני מעדיפה לשלוח לכם אוכל ולא ספר שהוא כבד ועולה הרבה כסף ומצריך מילוי הרבה ניירת בדואר.

נשיקות לכולם.

קיבלתי את התמונות – יהודית ממש מתוקה.

מאניה

  

18.4.1939  (מכתב אחרון – ר.ל).

אמא,

הזמנים אצלנו לא בטוחים. הכל כל כך מתוח וההרגשה שעוד רגע עשויה לפרוץ מלחמה. מי בכלל חושב עכשיו על נסיעה לפלשתינה.

אחי היקר – זה עדיין לא פשוט כמו שאתה חושב להשאיר הכל ולברוח כמו מאש למים. לא אח יקר, אני לא משוגעת עד כדי כך! אני צריכה לראות מה יהיה ולהחליט אח"כ.

אם רק היתה לי אפשרות יציאה מהמצב הזה – אבל אין לי. אתה רק מפחיד אותי אבל שום דבר קונקרטי מעבר אתה לא אומר לי. אין לי שום דבר נגדך, אני לא כועסת עליך, אני יותר גדולה ממך ואני חושבת שזה נכון להשאר ולחכות.

יקרים שלי, אני כותבת בצורה כל כך קאוטית אבל זה קשה מאוד לאסוף את המחשבות ולכתוב בדיוק. אני כותבת רק בכדי לתת לכם סימן שאני בחיים, שלא תחשבו שמשהו לא בסדר. אנחנו בריאים, עובדים, שולחת לכם נקניק באופן קבוע....

Przesyłam ukłony

מאניה - (כתב היד מפוזר מאוד, ממהר. שונה ולא אופייני לכתב ידה המסודר והמאופק של מאניה לאורך השנים – ר.ל)

אחרית דבר: 

שרה (סורה) לדרמן - ע"פ תיעוד שמצאתי בינואר 1940 שרה גורשה שרה מביתה ברחוב נובומייסקה 4 לגטו ליצמנשטט (Litzmannstadt Ghetto) ונמצא כי התגוררה ברח’ שניידר (Schneider) 3/1.

ב-12.9.1942 היא עברה להתגורר ברחוב רמברנד (Rembrandt) 6/42, (רחוב יאקובה Jakuba).

ב-26.12.1942 שרה נפטרה מהתקף לב בגטו ונקברה בבית הקברות היהודי בלודז’.

קברה לא נמצא עד היום.

 

יהודה אידל לדרמן – בעלה של שרה. עם גירוש משפחתו לגטו ליצמנשטט ב-1940 – נעלמו עקבותיו וגורלו לא ידוע.

 

מונק לדרמן ופאולינה לדרמן – ילדיהם של שרה ויהודה.

מונק ופאולינה עברו יחד עם הוריהם לגטו להתגורר בדירה ברחוב שניידר, לאחר מכן לדירה ברחוב רמברנד וב-24.1.1944 נמצאה עדות כי עברו להתגורר ברחוב האנסטן (Hanseaten) 30, (רחוב לגיבניצקה Lagiewnicka). לא מצאתי כל מידע נוסף אודות מונק ופאולינה. עקבותיהם לא נודעו.

 

מאשה (מאניה) לרנטל – עקבותיה של מאשה נעלמו מאז המכתב האחרון שנכתב ב-16.3.1939.

 

זלדה רוזנטל וילדיה גוסטבה ויצחק רוזנטל - גורשו מביתם ברחוב נובומייסקה 4 לגטו ליצמנשטט ונמצא כי התגוררו ברחוב אמ-בך (Am Bach) 6/10 (רחוב Podrzeczna ).

עקבותיהם וגורלם לא נודעו.

 

פייבל ופולה לרנטל - גורשו מביתם ברחוב נובומייסקה 4 לגטו ליצמנשטט ונמצא כי התגוררו ברחוב אמבך 6/10.

עקבותיהם וגורלם לא נודעו.

 

במחקרים שערכתי עד היום בניסיון למצוא מה עלה בגורל בני המשפחה שגורשו לגטו ליצמנשטט, לא עלה בידי למצוא עדויות ממשיות. אני מעריך כי עם חיסולו של הגטו הם גורשו כמו מרבית מיושביו לאושוויץ ושם נרצחו.

 

אבי נישא לאימי, בלהה לבית בס (Bilha Bass) ב-18.10.1944 ברמת גן, ישראל.

3 ילדים נולדו להורי:

נעמי ישראלי לבית לרנטל (Naomi Isreli nee Lerental)

ראובן לרנטל  (Reuven Lerental)

ואנוכי, רון-עמי לרנטל (Ron-Ami Lerental).

 

‫הגעתי לפולין למסע שורשים עם ילדי. עלינו לקברו של סבי בבית הקברות היהודי בלודז’ להניח זר על קברו. באותו מעמד ידעתי שאשוב לכאן שנית. הביקורים הנוספים הולידו את פרוייקט “חותם הזמן”. 

לימים למדתי כי שם משפחתי במקורותיו היה לרנטר (Lerenter) ולא לרנטל.

לסבתי, ריבה ראוכפלד היתה אחות תאומה בשם הינדה אסתר, שהוזכרה במכתבים כשנפטרה והיא נישאה לישראל יוסף לרנטר (Iarsel Josek Lerenter) שהיה אחיו של סבי, האיש שאתו פתחתי את סיפורי – סבא יהושע לרנטל. 

ככל שהעמקתי במחקרי, ככל שדמויות נוספות הצטרפו לפאזל המשפחתי – משפחה שלא הכרתי, הבנתי שעלי לעשות שימוש בכלי גנאולוגי, בכלי שיבטא את אילן היוחסין שלי ולשמחתי מונה היום העץ שלי 1490 דמויות שאני בטוח ששמחות על שמישהו קשר דמותם זו בזה.

  

סגרתי את קופסת הבונבוניירה.

מאושר על כי נגעתי בה.

45 גלויות ומכתבים שסיפרו גורלה של משפחה אחת.

המשפחה שלי.

 

לזכרם, ולזכרם של עוד רבים מבני משפחתם של סבי וסבתי שנרצחו בשואה, מוקדשת פעילות קרן חותם הזמן.